ייעוץ וטיפול מיני עבור נשאי HIV

 

נגיף ה-HIV מוסיף מורכבות עצומה לחיי המין של נשאים, ומעלה את השכיחות להפרעות בתפקוד המיני באופן ניכר. מעניין לראות כי הפרעות בתפקוד המיני לרוב צצות מרגע האבחון ולא מרגע ההדבקה או קבלת הטיפול. נתון זה על מעיד על מרכזיותם של מקורות פסיכולוגיים, זוגיים וחברתיים להפרעות בתפקוד המיני בקרב נשאי HIV.

 

נתון זה אינו מפתיע לאור העובדה כי נשאים רבים מרגישים ש"החופש המיני נגזל מהם", מדווחים על ירידה ניכרת בחשק המיני או צורך להשתיק את המיניות, חשים פגיעה באינטימיות ו/או בדימוי העצמי, ירידה בספונטניות, חרדה, דיכאון. כמו כן תפיסת העצמי כמסוכן מלווה לרוב בתחושות שליליות דוגמת אשמה, בושה, כעס, פחד, עצב ולעיתים גם דחף לנקמה. כל אלו עשויים להוות גורמים משמעותיים לפגיעה בתפקוד המיני.

 

בקרב זוגות דיסקונקורדנטים (שרק אחד נשא) עלולים לעלות תחושות המלוות באשמה, האשמה, חרדה, כעס, פגיעה באמון, ערעור על הביטחון, תחושת סוכנות בתוך אינטימיות או ההיפך, רצון להימנע ממין מוגן כביטוי האולטימטיבי לאינטימיות ללא גבולות. תחושות אלו עשויות לערער על המערכת הזוגית וכן לפגוע בחיי המין.

 

מעניין לראות כי בקרב זוגות ששניהם נשאים ישנה גם כן שכיחות גבוהה בהפרעות בתפקוד המיני. נתון זה עשוי לנבוע מהיווצרות של קשר "בולע", וכן שכיחות כפולה של דיכאון, חרדות, דימוי עצמי נמוך ותופעות לוואי או לחילופין מכעסים לא פתורים (במקרים בהם אחד הדביק את השני).

 

גורמים חברתיים, דוגמת מידת התמודדות עם גזענות, הומופוביה והדרה חברתית, נמצאו כמשתנים מהותיים הפוגעים בתפקוד המיני.

 

בטיפול מיני עבור נשאי HIV או חולי איידס, נעשית עבודה טיפולית בכל אחת מהרמות הללו, הפסיכולוגית, הזוגית והחברתית- בהתאם לקשיים עימם מתמודד המטופל. כמו כן, קיימת חשיבות עצומה לקבלת ידע מהימן ביחס למין מוגן ולרמת הסיכון להדביק ו/או להידבק מבחינת הפרקטיקות המיניות. ידע זה עשוי לסייע להחזיר את המיניות לאדם או לבני הזוג תוך כדי הקפדה על מוגנות מקסימאלית.